עו"ד נועם קוריסנ. קוריס עו"ד
עורך דין נועם קוריס מאמרים - אתר מאמרים חינם Reader.co.ilנ. קוריס עורכי דיןעו"ד נועם קוריס - הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, מ/1027 – הכנה לקריאה שנייה ושלישית חלק 2
הכנסת העשרים
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 275
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, ל' בתשרי התשע"ז (01 בנובמבר 2016), שעה 13:00
הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, מ/1027 – הכנה לקריאה שנייה ושלישית חלק 2
סדר היום:
הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016 (מ/1207) - הכנה לקריאה שנייה ושלישית
נכחו:
ניסן סלומינסקי – היו"ר
אוסאמה סעדי – מ"מ היו"ר
ענת ברקו
מרב מיכאלי
אורי מקלב
ייעוץ משפטי:
גור בליי
נעמה מנחמי
מנהל הוועדה:
אסף פרידמן
רישום פרלמנטרי:
אושרה עצידה
ספי זינגר:
מצד שני, הנושים כאילו לקחו קודם כל את מה שהם רוצים וכל מה שהם יכולים. אם יהיה בפירוק, לדוגמא, הוא לא יקבל כלום.
ההסבר לא מספיק, אדוני.
רק שניה, חבר'ה. עו"ד שפירא, בבקשה.
עו"ד עופר שפירא. קודם כל, בחלק הפרקטי לספי. חלק גדול מאוד מההסדרים כוללים המרה של חוב למניות – בהקשר של ההערות האחרונות שלכם. לכן, כשאתם אומרים שמשאירים את זה על התאגיד, משמעות הדברים שבמסגרת ההסדר העוגה יותר קטנה כי יצטרכו לדאוג גם לעיצום הכספי, כך שהשאלה חוזרת למקומה.
אני חושב שיש פה שני דברים שצריכים להיאמר בהקשר הזה כשיקול דעת של הוועדה: האחד, הנושא העומד לדיון זה מטרה של שיקום כלכלי של תאגידים או של חייבים, בהתאם לעניין. החוק יוצר מצב שכל הצדדים הרלוונטיים מתבקשים לתת כתף ולהשתתף במאמץ להבריא את התאגיד. זה נראה, בכל הכבוד, בלתי סביר שכשמגיעים לסעיף שנוגע לשותפות של המדינה בחוב שאחרת הוא יהיה חוב לא מובטח, מהמדינה הוא יוכל לתבוע את החוב על עיצומי העבר במסגרת התוכנית, שדווקא המדינה תיקח לעצמה איזושהי קדימות ותגיד: כולם יוותרו, אני לא אוותר. זה משהו שנוגע לשיקול הדעת של הוועדה פה.
העניין השני, ולתשומת הלב של אותה הערה שהיתה פה קודם, הוצעה פה הצעה שאולי הרגולטור הוא זה שיחליט. אבל צריך לקחת בחשבון שהשיקולים שצריך להפעיל פה בכלל לא קשורים למקצועיות הרגולטור ולנושא שהוא מתעסק בו. זה נוגע לשיקום הכלכלי. זאת אומרת, אלו דברים שבהגדרה הם במגרש ובסמכות של בית המשפט של חדלות פירעון.
הייתי מציע שאולי לא צריך למחוק את זה. צריך לקבוע פשוט איזושהי ברירת מחדל שמשאירה בסופו של דבר שיקול דעת לבית משפט. זאת אומרת, או לקבוע שהעיצום לא מתבטל, אבל לבית המשפט יש סמכות לקבוע שהוא יתבטל במסגרת התוכנית. או לחלופין לקבוע שהעיצום הזה יהיה חוב לא מובטח ולבית משפט תהיה סמכות לקבוע שהוא יחול כרגיל כפי שמוצע פה. בכל מקרה, שהעניין ירוכז בבית משפט.
עו"ד ענת פילצר סומך, מייצגת את איגוד החברות הציבורית. קודם כל, אני רוצה להבהיר כדי לוודא שאני לא טועה. מבחינתך, עיצום כספי זה כולל גם את מנגנוני האכיפה המינהלית. זאת אומרת, עיצום כספי שהוטל מכוח האכיפה המינהלית. רק לסבר את האוזן אני רוצה לחדד. היום חלק גדול מהפעילות של האכיפה מתבצעת בפועל במסגרת מנגנונים של אכיפה מינהלית שזה לא הליך פלילי. זה משהו שהוא בין ההליך האזרחי לבין ההליך הפלילי והוא נועד לאפשר לרגולטור ביתר קלות לכסות בהיבטים של אכיפה גם דברים שהם הרבה פחות חמורים מבחינת הפליליות שלהם. הם בכלל לא פליליים, הם לא מגיעים לרף פלילי. זאת אומרת, הניסיון לצייר את זה כמעין תשלום עונשי שיש להחריג אותו ממסת הוויתור הוא ניסיון טיפה קיצוני באופן יחסי לזה שהיום עיצום כספי יכול להיות מוטל גם בגין כל טעות הכי קטנה שקרתה בתלוש השכר של העובד האחרון מכוח חוק הגברת האכיפה של דיני העבודה. זה גם עיצום כספי. לכן, אני לא חושבת שנכון, גם לא מוסרית וגם לא כלכלית, לקחת את העיצומים הכספיים שהיום הם מאוד רווחים ולהפוך אותם למשהו שהוא בברירת המחדל לא פתור. אני חושבת שראוי, ופה אני מצטרפת לעופר ברמת הפתרון, לא ברמת הרציונל, להחיל איזושהי ברירת מחדל שפטור הוא ה-default, למעט אם נגיד בית משפט ו/או רגולטור מוצא לנכון איזשהם טעמים מיוחדים שלא לפטור.
שלמה.
קודם כל, בואו נבין את הרציונל שעומד מאחורי הרציונל הזה. מדובר על עבירה או איזושהי בעיה שנעשתה בחברה בעבר והיום אנחנו מענישים את הנושים או את הרוכש החדש או מי שזה לא יהיה על משהו שלא רלוונטי אליו. אין לזה היגיון – זה דבר ראשון. דבר שני, זה כן מפריע לפעמים לשיקום הכלכלי. כי, למשל, כשרוצים למכור את החברה למשקיע וזה אחוז מאוד גבוה מהמקרים, המשקיע אומר: אני לא מוכן לשאת בקנסות שאני לא יודע מה הם שבעוד שבע שנים בית משפט יפסוק עליי. בסופו של דבר, זה חוזר וצריך לשלם את זה לפני הנשייה הרגילה וזה חל על הנושים. זה עונש על הנושים. שלוש, במציאות, ואני לא רוצה להגיד שמות של רשויות, אנחנו נתקלים בהן כל הזמן בתיקים, אין להן אינטרס להפחית. הן מסתכלות על שיקולים שלא נוגעים לשיקום הכלכלי. הן לא מבינות שהן מחילות את זה על המסכנים שגם כך חטפו מכה. הןן להן רצון לעשות את זה, אי-אפשר לסמוך עליהן. מצד שני, יש פה גורם אובייקטיבי, הכי מקצועי שיכול להיות, בית המשפט, בית משפט מחוזי שרואה את התמונה הכללית וצריך לקבוע, ואפשר לקבוע שבשיקול דעת בית המשפט של חדלות הפירעון להפחית או לבטל את העונש הכספי.
תודה.
מנחם רהב, לשכת רואי חשבון. מעבר לטענות שנטענו פה אני חושש שיש פה איזושהי בעיה של היתכנות. כשמדברים על רגולטור, לפחות רגולטור בעולם שלנו, וזרקתי קודם את הדוגמה של עולם השומה, אז אדוני אמר: משה אשר. אבל זה לא משה אשר, זה עשרים משרדי שומה וזה שמונים חוליות שומה או שלושים חוליות גבייה. פקודת המסים (גבייה) או מערכת הטלת העיצום או האכיפה המינהלית בעולם המסים היא כזו, וקל וחומר בתאגיד שנקלע לחדלות פירעון ובתקופת הדמדומים יש לו בעיה באיחורים. אנחנו מדברים על דיווחים מקוונים, איחורים בדיווח – עולם שלם של פעולות שבתקופה הזו הן בדרך כלל לא מתבצעות לפי החוק, ואז המערכת האוטומטית מטילה עיצומים. העיצומים האלה מגיעים לעשרות אלפי שקלים, סכומים מטורפים שהולכים ומעמיקים ככל שהפיגור בדיווח מעמיק. אנחנו מדברים פה על תקופות שיכולות להימשך. ואז צריך בעל התפקיד לפנות לפקיד השומה או לרכז החוליה ולבקש את חסדיו, וההוא יש לו התחשבנות ארוכת ימים עם התאגיד, וזה לא טריוויאלי. זאת אומרת, אם זה לא משהו שמוקנה לבית המשפט כפי שהוצע פה ומלכתחילה אנחנו מאיינים או מנטרלים או פוטרים מלכתחילה תאגיד כזה שנקלע לחדלות פירעון ומסווג או מסומן בסימון מסוים אצל אותו רגולטור, כי זה לא רגולטור, זה מערכת מאוד מאוד מבוזרת, כך שאין שום דרך לבעל תפקיד לרוץ. קל וחומר, כשמדובר בגוף שיש לו מספר תאגידים או חברות בנות אצל משרדי שומה שונים. זה פשוט לא מעשי בשלב הזה לבוא ולבקש את ביטול העיצומים. העיצומים האלה מוטלים אוטומטית ופשוט אי-אפשר לעצור אותם, וזה הרבה מאוד כסף.
תודה.
שי מילוא, לשכת עורכי הדין. אני רוצה להצטרף לשני הדברים שאמרו הדוברים האחרונים, ולמה שהיו"ר אמר. חסר פה הממשק. עצם העובדה שיש סמכות למישהו חיצוני שלא נמצא באירוע, אין לה נפקות וחייבים לקשור את זה. לטעמי, הגורם שיכול לשקול את זה בצורה הכי טובה זה בית משפט, כאשר אפשר לתת גם תקנות לעניין מתי מבטלים עיצום כספי. אבל צריך לתת מישהו שיושב על המדוכה ויכול להכריע עכשיו. לאחר מכן אין לזה ערך.
מתוך הדברים נאמרו כאן שתי טענות מרכזיות: האחת, שיכול להיות חוסר תיאום בזמן או ממשק. פה אתה צריך לסיים ושם להוא יש את כל הזמן בעולם. טענה אחרת היתה טענה של חוסר הוגנות מבחינה זו שכל הנושים האחרים צריכים להשתתף בעלות הפירוק או בשיקום, ורק בעל הבית כשבדרך כלל זה המדינה שנמצאת למטה פתאום אותה מחריגים ובסוף אחרים ישתתפו והיא בכלל לא תשתתף. זאת אומרת, חוסר הוגנות או דברים כאלו. נדמה לי שאלו שתי הטענות המרכזיות וזה נמצא עכשיו לפתחך.
לגבי שאלת ההוגנות - קודם כל, המטרה של תשלום עונשי, וזה ההבדל המרכזי, היא לא להעשיר את קופת המדינה או להעשיר את מי שמקבל את התשלום אלא להעניש את מי שמטילים עליו את התשלום. זה ההבדל היסודי שממנו נגזר ההבדל. לכן, השאלה החשובה היא האם התכלית העונשית מתבטלת כשהתאגיד נמצא בהליכי חדלות פירעון או לא מתבטלת כשהוא נמצא בחדלות הליכי פירעון.
זאת אומרת, אתה אומר כשאם יש שיקום ואותה מערכת נניח נשארה וכו', יש היגיון להעניש אותה. לעומת זאת, אם מכרו אותה נניח למישהו אחר או נכנסה הנהלה חדשה או אני לא יודע מה, אז אין טעם להעניש אותם כי הם לא רלוונטיים. את שיקול הדעת הזה אתה רוצה שהרגולטור יעשה.
זה קו מנחה. אני לא בטוח אם הוא תמיד נכון או לא תמיד נכון. זה תלוי כמובן בתחום ובאירוע. זו שאלה מורכבת. אבל מי שאחראי על חשיבות אכיפת החוק בתחום שלו זה הרגולטור שאוכף את זה. לכן, הסמכות להחליט האם תכלית האכיפה קיימת פה או לא קיימת צריכה להישאר בידי הרגולטור. זה נכון, ופה אני מתחבר גם למה שנאמר פה, שבהליכי חדלות פירעון יכולים להיות הרבה מקרים שתכלית האכיפה לא מתקיימת, וזה גם נכון שכשמקיימים את תכלית האכיפה, בעיקר במקומות שהיא לא מתקיימת, בסוף מפילים את זה על הנושים. אבל כל זה זה בכלל אותם שיקולים שהרגולטור שאחראי על האכיפה צריך לחשוב.
בוא ניקח את המקרה של רשות המסים, את משה אשר או את ערן יעקב. הוא נמצא בעולמות אחרים, הוא רחוק מכל מה שקורה שם באותה חברה או באותו מי שצריך לפרק אותו. איך הוא יידע לעשות בכלל את כל השיקולים האלה ואת הכול? ואם הוא יצטרך לעשות את השיקולים אני לא יודע אם הוא מכיר כי הוא לא עוסק בפירוק והוא לא מכיר את החברה והוא לא יודע על מה מדובר שם, ואם התחלפה ההנהלה או לא ומה הולכים לעשות. כלומר, הוא לא בעניין של זה, וברגע שהוא גם לא בעניין של זה גם הראש שלו לא יהיה בזה. איך אני הופך אותו למישהו שמבין, מתמצא, ויודע לעשות את ההבחנה האם פה בסיטואציה הזו שייך להעניש או שזה סיטואציה כבר מתקדמת שאין מי להעניש כי זה אחרים. אתה לא חושב שהוא לא בתוך העניין?
לכן, כשנעשה את אותו חוק מסגרת של עיצומים כספיים אני מקווה, זו התוכנית, לעשות בו איזה סעיף שגם נותן מנחים שמדבר על השיקולים האלה ואולי יש עוד שיקולים. אנחנו לא השלמנו את החשיבה בעניין הזה, אבל ייתן קווים מנחים למקרים שבהם באמת מוצדק לוותר או להפסיק את תהליכי העיצומים כי באמת התחלפה ההנהלה, כי בעלי המניות לא - - -
אני מרגיש שיש לך התנגדות לנושא של בית משפט. כי בית המשפט, קודם כל, זה הפונקציה, לפחות בחדר פה, מקובלת עלינו כגוף אובייקטיבי שדן לגופו של עניין. שנית, הוא בתוך העניין כי הוא גם מנהל למעשה בפועל, חוץ מהנאמן. אבל הנאמן כל הזמן שואל אותו. הוא בתוך העניין מלא. אם ננחה אותו נכון, יהיה הרבה יותר קל להנחות אותו ושהוא יעשה את הדברים יותר נכון מאשר להנחות את הרגולטור שבכלל לא יידע על מה מדובר ולא מכיר. אני מרגיש שיש לך איזה מין התנגדות.
אין לי שום התנגדות, להיפך. השאלה, אבל זו שאלה שהיא לא קשורה בעיניי לבתי המשפט, היא שאלה שדיברנו עליה כבר גם בסעיפים קודמים והיא מי הגורם היותר מתאים ונכון לעסוק בהיבטים רגולטוריים שקשורים לתאגיד בחדלות פירעון, כשמצד אחד, יש את היתרונות שעליהם היושב-ראש מדבר שזה בית משפט שמכיר את המקרה ואת האירוע וכו'. מצד שני, בית המשפט של חדלות פירעון פחות מכיר את ההיבטים הרגולטוריים, פחות מכיר את היבט הרוחב, את השלכות הרוחב. הפסיקה בעניין הזה - - -
העניין הזה שיכול להיות שהנושא של העיצום הכספי הזה הוא זה שיחזיק את תקציב המדינה ובית המשפט לא מכיר את זה.
לא, הוא חלק מהמארג הרגולטורי שמפעיל רגולטור כדי לאכוף את הדין בתחומי אחריותו. לכן, אנחנו בסוף באותה שאלה.
90(א) הנאמן יפעל ליישום תוכנית לשיקום כלכלי שאושרה לפי סימן זה, ובכלל זה לחלוקת התמורה המתקבלת במסגרת התוכנית בין הנושים, בהתאם להוראת התוכנית.
(ב) בית המשפט שאישר תוכנית לשיקום כלכלי מוסמך לדון במחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות התוכנית או בנוגע ליישומה.
91. אושרה תוכנית לשיקום כלכלי לפי סימן זה, יחזרו הסמכויות שהועברו לנאמן לפי סעיף 43 לאורגנים של התאגיד ולנושאי המשרה בו, בהתאם להוראות התוכנית ובמועד הקבוע בה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת.
בסך הכול, אלו סעיפים די פשוטים. הם מסדירים מה קורה עם יישום התוכנית. הנאמן עדיין אחראי על הקופה, על החלוקה לנושים. אז הוא עושה הרבה פעמים את תביעות החוק המלאות, בודק אותן ומחלק אותן לנושים. סעיף קטן (ב) הוא סעיף שהיה מתיקון 19 שנותן סמכות לבית המשפט לדון במחלוקות שהתגלעו בנוגע ליישום ההסכם. היתה מין לקונה מסוימת וזה משלים את התמונה בהיבט הזה.
91 עוסק בהחזרת הסמכויות כי נגמר אותו הליך שיקום, והחברה עכשיו חוזרת לחיים הנורמליים שלה והאורגניים מקבלים חזרה את סמכויותיהם.
בסעיף קטן (ב) אני מציע להוסיף בסוף: או בכל הקשור אליה. כי לפעמים יש שאלות שנוגעות לתוכנית שהן לא נכנסות ליישום או הן קשורות אליה, וכך נותנים לבית המשפט שהוא זה שמכיר את זה את הסמכות.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
לא מאז תיקון 19. היו מקרים שהיו כל מיני בעיות, ואני לא נכנס לדוגמה ספציפית כזו ואחרת, והן לא נכנסות להגדרה של יישום התוכנית אלא הן קשורות. בית משפט של חדלות פירעון מכיר את זה והוא צריך להכריע, לא בית משפט אחר. כי לפעמים זה מגיע לבתי משפט אחרים והם בכוונה רצים לבית משפט אחר שלא מכיר את זה ומתחילים כל מיני הליכים. אנחנו לא רוצים שזה יקרה.
השאלה אם זה לא פתח רחב. אני פוחד שזה קצת רחב מדי כי יכול להיות מחלוקת על איזה נכס מקרקעין שקשור לתוכנית שהיה צריך להידון אני לא יודע איפה.
זה מרחיב - בטוח.
רק שניה. בין הבקשה שלו לבין מה שאתה אומר יש איזה נוסח שיכול אולי לתת טיפה יותר הרחבה, אבל עדיין שזה יהיה צמוד למה שאתה אומר?
אולי להוריד את המילה "כל", בעניין הקשור אליה או בעניינים הקשורים אליה או הכרוכים בה? העניינים הקשורים אליה. לא "כל". האמת שזה לא כל כך משנה כי זה בסך הכול - - -
גלילה הורנשטיין:
מה זה "הקשורים אליה"? יקשרו כל דבר לתוכנית. שלמה, אתה יודע. השמיים הם הגבול. אנחנו לא נגמור בחיים שום תוכנית אם זה יהיה ככה.
זה לא קשור לאישור.
רבותי, נשאיר את זה כך. ספי יחשוב על זה לישיבה הבאה אם יהיה משהו שנוכל כי יש מידה מסוימת גדולה של צדק גם במה שאתה אומר. אם נצליח למצוא משהו שייתן פתרון יותר טוב אז נתקדם עם זה.
לכאורה מה שכתוב: מחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות התוכנית או בנוגע ליישומה, מכיל את הדברים הקשורים. האמת שזה נראה לי מיותר.
היו"ר ניסן סלומינסקי:
93(א) מכירת פעילותו העסקית של תאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, שלא במסגרת תוכנית לשיקום כלכלי, טעונה אישור מראש מאת בית המשפט..." - פה אנחנו מציעים להוסיף בהמשך להוראות ששמענו ושיקבלנו – "... בבואו לאשר את מכירת פעילותו העסקי של התאגיד ישקול בית המשפט, בין השאר, שיקולים הנוגעים להוגנות ההליך ואם יש במכירה משום ניצול לרעה של הליכי חדלות הפירעון.".
פה מדובר בסיטואציה שבה אתה לא נכנס לכל ההליכים. אם מצאת מישהו שמוכן לקנות את העסק הזה אתה אומר לו: אדוני, קח אותו ב-X כסף.
אתה מעביר את זה למישהו אחר שקונה הכול ואתה לא נכנס לתוך כל זה. אתה אומר: אדוני, אתה קנית את זה עם כל הפלוסים ועם כל המינוסים. זה הכוונה, כן?
נכון.
מוצע פה איזושהי הבנייה של שיקול הדעת. לקחנו את ההצעות האלה מ-83(ג) ו-86(ב) שעסקו בהבניית שיקול הדעת של בית משפט כשהוא צריך לאשר תוכנית לשיקום כלכלי. הוא צריך לוודא שבאמת הנושים קיבלו את ההזדמנות שלהם להיות מעורבים בהליך, שאין פה איזה ניצול לרעה של כל ההליך לא לתועלת עניינם של הנושים. זה כמובן לא רשימה סגורה של שיקולים, אבל זה בהמשך גם לשיח שהיה לנו עם ספי וגם הערות שהתקבלו בעניין הזה.
גם לדין האמריקאי. זה דבר שקיים היום בפרקטיקה והוא קיים גם בדין האמריקאי. קוראים לזה מכירה של שלוש של שלוש שכאילו עוקפים את כל אישור התוכנית ואישור ההסדר ומוכרים את הפעילות ומחלקים את הכסף. יכולות להתגלות עם זה בעיות, לכן חשוב שתהיה מין אמירה שבית משפט - - -
דוד האן. אני מצטרף לספי. זה באמת בא בעקבות פרקטיקה של מה שנקרא מכירות 3 - - - בארצות הברית שהן הרבה יותר רווחות היום בפרקטיקה גם בארצות הברית לעומת אישור תוכנית לפי chapter 11, ורק לאחר מכן העברת העסק הלאה. מאוד רווח, אבל לטעמי האישי בין אם זה נאמן כבעל תפקיד, ואפילו לו זה היה נושא משרה כדיפ, אני חש קצת חוסר נוחות להוסיף ישר ביטוי שמדבר על ניצול לרעה, לא במובן שלא צריך לפקח. ברור שצריך לפקח, ולכן אני מסכים שזה צריך אישור בית משפט. אבל השאלה אם צריך להוסיף לתוך דברי החקיקה תוספת מילולית מעבר לצורך באישור בית משפט של המילים של לבדוק ניצול לרעה. ממילא השופט יעשה את זה כי יש בזה בעיניי חצי הטלת דופי מראש בבעלי תפקיד שהם מראש officers of the court, וקצת לא נוח לי עם זה.
בסדר גמור.
דיברנו על זה קצת. מה שמוזר לי פה בהקשר הזה קצת עם הנושא של הוגנות ההליך זה שבניגוד דווקא לכל תוכנית, אין לנו את כל אספות הנושים ואת כל הסריה הזאת. לכן, הוגנות ההליך – שם זה ברור מה הכוונה, שההליך נעשה בצורה שיש פתחון פה. כל האספות נתנו פתחון פה. הוגנות ההליך פה זה קצת פחות.
נכון, אבל יש נקודה אחת שצריך לשים לב בעניין הזה. הסיפור של האספות וההצבעות וכל הדו-פרוסס שיהיה שם הוא רלוונטי במיוחד במקום שבו יש חלוקה של התמורה, פירעון שהוא לא בהכרח תמיד by book, אחד לאחד, לפי סדר העדיפויות שבדין כי לעיתים יש ויתורים הדדיים, פשרות, וכן הלאה. לכן, אתה צריך לשמוע את עמדתם של הנושים, הרי על זה מדברים באספות נושים.
במכירות הללו, בעיקר אם זה מכירה כנגד מזומן אבל גם אם לא, יש כאן סעיף קטן מפורש שאומר שהחלוקה תהיה על-פי סדר פירעון שבדין. כל עוד זה על-פי סדר פירעון שבדין עקרונית אפילו ברמה העיונית ביותר אתה לא באמת חייב לשמוע את הנושים כי הם מקבלים בזכאות על-פי דין. ברגע שיש סטיה פוטנציאלית צריך לשמוע אותם. זה שלא תשמע אותם זה לא בהכרח לא הוגן, אבל אין לי בעיה עם ההוגנות. יש לי רק בעיה עם הניצול לרעה.
בוא נאמר שאתה רוצה לדבר בלשון נקיה כמו התורה. במקום להגיד: את הבהמה הטמאה אז: את הבהמה שאיננה טהורה.
כן.
מבחינתי, זה בסדר.
הנאמן.
לא. אנחנו מדברים אחרי פתיחת הליכים, ולכן הנאמן הפך להיות האורגן המוסמך של התאגיד והוא בעל הסמכויות היחיד ביחס לתאגיד. הוא מוכר את הפעילות כאורגן מוסמך, כמובן תחת בית משפט.
ספי זינגר:
לא. ניקח את הדוגמה שדוד העלה. מוכרים את הפעילות ומקבלים 100 שקל מזומן. את המזומן הזה עכשיו מחלקים לפי סדר הנשייה שכתוב בדין.
זה בסדר הפירעון הרגיל כמו בפירוק.
לא. למה? להיפך.
זה כמו פירוק, רק פשוט מוכרים בבת אחת את הכול ויחלקו לפי סדר עדיפויות. זה לא פוגע בשום סדרי עדיפויות.
יש לי שאלה והערה. אני לא לגמרי מבין האם הנוסח הזה הוא לא נוסח רחב מדי שלא יחול על כל חברה שהיא לא נמצאת בהליכי חדלות פירעון ואתה רוצה למכור אותה לבעל מניות אחר. פתאום יגידו: יש סעיף שאתה צריך ללכת לבית משפט. אני לא בטוח שזה לא חל עליה. השאלה אם בהגדרות תאגיד זה תאגיד. זה מוגדר תאגיד בחדלות פירעון?
דבר שני, כשמוכרים תאגיד בשיקום כלכלי יש שיקולים מגוונים. לא תמיד זה רק שיקול התמורה. שיקולי תעסוקת עובדים, למשל, או שיקולים של חברות ציבורית. יש שיקולים אחרים. האם אתם לא רוצים לכתוב שבית המשפט רשאי לשקול שיקולים של תעסוקה ודברים אחרים? לתת את הכלים האלה.
זה לא קשור לתוכנית, אין פה תוכנית. עדיין אתה מוכר בפירוק ואתה מוכר בהליכים כאלה ואחרים ואתה רוצה לשקול. יש לך הצעה שמישהו הציע 100 והשני הציע 80, אבל מי שהציע 80 מעסיק את כל העובדים.
אפשר לציין שהדברים האלה נעשים לא פעם ולא פעמיים גם היום בישראל, לא רק בארצות-הברית. עיינו ערך, למשל, בולט השופט עאטף עיילבוני בתיק של מרדכי בנימין, זה בדיוק מה שהוא עשה. הוא אישר את מכירת הפעילות הרבה הרבה לפני כל השאלה של איך תיראה תוכנית הפירעון לנושים והסדר כלכלי כזה או אחר. קודם כל, תמכרו כי עכשיו היה צורך למכור. משקיע יקנה, יהיה כסף. אחרי זה בוא נדבר על חלוקת התמורה. הפרידו את השלבים, זה לא תוכנית.
אודות משרד עו"ד נועם קוריס ושות'
| עו"ד נועם קוריס - התראות גוגל עו"ד קוריס - עו"ד נועם קוריס - נ. קוריס ושות'מאמרים אחרונים מאת נועם קוריס משרד עורכי דיןנ. קוריס ושות' משרד עורכי דין ומגשרים |
