יום שני, 27 בדצמבר 2021

בג"צ: נדחתה עתירת קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח בישראל

 בהתאם להחלטת בג"ץ מהיום עולה, כי העותרות העמותות קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח בישראל חזרו בהן מהעתירה בכל הנוגע לסעד הראשון שנתבקש בה (מימון הוצאות מרגע התאונה בכפוף להצגת ראשית ראיה כי התאונה אירעה בעבודה).

ועוד כמה מאמרים:

(א) באשר לסעד השני שנתבקש (הנגשת מערך התשלומים לעובדים הפלסטינים), נחה דעתו של הרכב השופטים בבג"צ, שנעשו ונעשים מאמצים משמעותיים להקים מערכת מקוונת ומונגשת לפועלים הפלסטינים בשפה הערבית. על כן לעת הזאת העתירה בעניין זה מיצתה את עצמה;

(ב) אין מקום לחייב את משיב 1, המוסד לביטוח לאומי, לקבוע מועדים קשיחים בדבר הטיפול בפניות נפגעי העבודה ותעריפי ההחזרים לנפגעים אלו. זאת, הן מפני שנוהל כזה לא קיים לגבי נפגעי עבודה תושבי ישראל, והן מפני שתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 נותנות מענה הולם לצרכי הנפגעים;

(ג) אין מקום להתאים את תעריף התשלומים לעלות הטיפולים הרפואיים ברשות הפלסטינית, ולו מפני שהתעריפים אינם נקבעים על ידי משיב 1, כי אם על ידי משרד הבריאות;

(ד) ההסדר הקיים בו חלקם של נפגעי העבודה (אלו שאין להם מייצג או חשבון בנק בישראל) מפוצים באמצעות משלוח המחאות בדואר, מניח את הדעת והינו הכרח בל-יגונה. זאת מפני שמשיבה 2 אינה מבצעת העברות בנקאיות מחוץ לגבולות ישראל לכל גורם שהוא.   

 

על כן דין העתירה בכל הנוגע לשני הסעדים שנתבקשו להידחות. עם זאת נכתב בהחלטה, כי זכויות הצדדים בעניין הקמת המערכת המקוונת שמורות להם.





יום שני, 15 בנובמבר 2021

הפריע לשוטר, שיבש הליכי משפט ולא יקבל "חלון" מהאיזוק האלקטרוני

 בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צקאפח) בעמ"ת 32724-10-18 מיום 17.10.2018, בה התקבל ערר של המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט רפרי) מיום 14.10.2018, בגדרה הורה בית משפט השלום על פתיחת חלונות באיזוק האלקטרוני, לצורך יציאת המבקש לעבודה.

ועוד כמה מאמרים:

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רכוש ועבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה בקלות ראש, הפרת הוראה חוקית, נהיגה בזמן פסילה ושיבוש הליכי משפט. יצוין, כי למבקש עבר פלילי לא מבוטל, הכולל הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות, בגינן אף ריצה עונש מאסר.

בהחלטה מיום 21.3.2018, קבע בית משפט השלום כי ישנן ראיות לכאורה בעניינו של המבקש, אך קיימת בהן "חולשת-מה", והורה על מעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני ובפיקוח של אשתו ומפקחת נוספת. ביום 14.10.2018 הורה בית משפט השלום על פתיחת חלונות באיזוק האלקטרוני לצרכיו הרפואיים של המבקש, ועל מנת שיוכל לצאת לעבודה.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר, במובן זה ששלל יציאתו של המבקש לעבודה, וביטל את אישור היציאה "הגורף" שניתן למבקש לצורך צרכיו הרפואיים.

כלל הוא כי רשות ערר ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים. הבקשה שלפנינו אינה נמנית עם אלו ואינה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש. טענתו העיקרית של המבקש היא כי החלטתו של בית המשפט המחוזי משנה את ההחלטה מיום 21.3.2018, באשר היא קובעת כי ישנן ראיות לכאורה בעניינו. על אף שלא נעלם מעיני השוני בין קביעותיהן של הערכאות השונות בעניין עוצמת הראיות, בסופו של יום לא השתנתה נקודת המוצא כי בעניינו של המבקש ישנן ראיות לכאורה, כך שבית המשפט המחוזי לא "התערב" בהחלטת בית משפט השלום מיום 26.3.2018. לסופו של יום, קביעתו של בית המשפט המחוזי שלא להתיר למבקש לצאת מדי יום לעבודה, נסמכה בין היתר על מסוכנותו, ועל כך ש"מעצר בפיקוח אלקטרוני אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם מתן אישור ליציאה לעבודה אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן". בית המשפט העליון דחה את הבקשה ולא מצא להתערב בקביעות אלו במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.



יום חמישי, 13 במאי 2021

ערער על החלטת הפרקליטות וישלם הוצאות בסך של 1,500 ₪

 בית המשפט העליון דן בימים אלו בעתירה שנסבה על טענותיו של העותר בכל הנוגע להעמדה לדין של אדם שעל-פי הנטען פגע ברכבו, וכן על התנהלותו של אגף התנועה במחוז ירושלים  של משטרת ישראל, היא המשיבה 1 (להלן: המשטרה) בנוגע לטיפול בתלונותיו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס - כותב בביז פורטל

עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה

עו"ד נועם קוריס - Legal-Articles

בתמצית, ביום 17.6.2019 הגיש העותר, עורך דין במקצועו, תלונה למשטרה בגין תאונת דרכים שנקלע אליה ושכתוצאה ממנה נגרם נזק לרכבו. התלונה ייחסה לנהג הפוגע שורה של הפרות חוק, ובהן אי-שמירת מרחק, אי-השארת פרטים לאחר פגיעה, ואף חציית צומת מרומזר באור אדום. בעקבות התלונה נפתחו במשטרת ישראל שני תיקי חקירה – אחד בהתייחס לנזק שנגרם לרכבו, והשני בהתייחס לתלונה על חציית צומת מרומזר באור אדום.

לאחר הגשת התלונה הגיע העותר לתחנת משטרה וביקש לברר את מצב הטיפול בתלונתו. לעותר ניתנו פרטי בעלת הרכב הפוגע, וביום 22.7.2019 הגיש העותר תביעה נגדה לבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. תביעה זו הסתיימה בפשרה (ת"ק 53200-07-19, הרשמת הבכירה ע' בר-טל).

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 22.8.2019 גבתה המשטרה את עדותה של בעלת הרכב הפוגע, שטענה כי היא לא נכחה ברכב בזמן התאונה, שבאותה עת היה בטיפול – ומי שנהג בו היה הגורם המטפל. עדות זו תאמה את גרסת העותר שמסר כי ברכב נהג גבר.

ביום 21.1.2020 הודיעה המשטרה לעותר על סיום הטיפול בתלונות. בנוגע לתלונה שעניינה הנזק שנגרם לרכב נכתב כי בהתאם לנוהל המתאים הועברו אליו פרטי הפוגע, ובנוגע לתלונה שעניינה חציית הצומת באור אדום נכתב כי התיק נסגר בשל חוסר ראיות.

כבר ביום 16.1.2020 הגיש העותר לפרקליטות המדינה, היא המשיבה 2 (להלן: הפרקליטות) ערר על החלטות אלה, ובו הלין על טיפולה של המשטרה בתלונותיו. ביום 24.5.2020 החליטה מחלקת עררים בפרקליטות שלא לשנות מההחלטות שהתקבלו. בהחלטה צוין כי על-פי נהלי המשטרה תאונה שגרמה אך לנזק קל לא נחקרת והמשטרה מסתפקת במסירת פרטי הנהג הפוגע, וכי בכל הנוגע לטענה כי הנהג הפוגע חצה צומת מרומזר באור אדום לתלונת העותר אין תימוכין ולכן לא התגבשה תשתית ראייתית לביסוס חשד לביצוע עבירה פלילית. ביחס לטענת העותר לגבי אופן טיפול המשטרה בעניינו צוין כי תלונתו הופנתה ליחידה לתלונות הציבור במשטרה, היא המקום המתאים לבירור טענותיו.

ביום 6.6.2020 הגיש העותר בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו, וביום 13.6.2020 פנה פעם נוספת לפרקליטות בעניין. ביום 15.6.2020 נדחתה בקשתו של העותר תוך שצוין כי לא נמצא בפנייתו כדי להביא לשינוי ההחלטה בדבר דחיית הערר.

תקצר היריעה מלתאר את מכלול הפניות הנוספות מטעמו של העותר בשלבים מאוחרים יותר, שהשתרעו על פני מספר חודשים. בפניות אלה שב העותר והביע תרעומת על ההחלטות שהתקבלו, וגורמים שונים מצד המשיבות חזרו והסבירו לו כי לא מצאו לנכון לשנות מן ההחלטות שהתקבלו, וכן שלא מצאו בהן דופי, בהתאם לנהלי הטיפול במקרים מסוג זה. נסתפק בכך שנציין כי ביום 24.8.2020 וביום 19.10.2020 השיבה לעותר קצינת מדור תלונות הציבור הארצי כי הטיפול בפניותיו הסתיים ביום 21.6.2020 וכי אין דבר להוסיף עליו.

ביום 22.10.2020 הוגשה העתירה דנן. בעיקרו של דבר, העותר, המייצג את עצמו, מעלה טרוניות באשר לאופן הטיפול בתלונות שמבוססות על עדות יחידה. לטענתו יש לבחון כל תלונה כזו לגופה בטרם ההחלטה שלא להגיש בגינה הגשת כתב אישום. כן מלין העותר על אופן התפקוד של ענף התנועה במשטרה בכל הנוגע לתלונה שהגיש. ביחס לפרקליטות טוען העותר כי לא זכה לקבל מענה ענייני לחלק מפניותיו. ברקע הדברים טוען העותר כי שיעור העררים שמוגשים לפרקליטות ומתקבלים הוא נמוך.

המשיבות מצדן טוענות כי דין העתירה להידחות – על הסף ולגופה. המשיבות מפנות לכלל לפיו החלטה על סגירתו של תיק חקירה ואי-העמדה לדין מצויה בליבת שיקול דעתה הרחב של התביעה, ומצביעות על כך שחומר הראיות בתיק נבחן על-ידי הגורמים המוסמכים במשטרה בהתאם למדיניות המשטרה ביחס לתאונות שעניינן נזק קל בלבד. עוד צוין ביחס לתלונה הנוגעת למעבר הרכב הפוגע באור אדום, כי לאחר שהוחלט על סגירת תיק החקירה מחמת היעדר ראיות, התיק נבחן בשנית בעקבות הגשת הערר על-ידי העותר, ובחינה נוספת של מחלקת עררים בפרקליטות המדינה הביאה למסקנה כי אין מקום לשנות מהחלטת המשטרה. בשולי הדברים טוענות המשיבות כי היאחזותו של העותר בשיעור העררים המתקבלים אינו ממין העניין, שכן כל ערר נבחן לגופו בהתאם לתשתית הראייתית בתיק החקירה והסוגיות המשפטיות שהוא מעורר – וכך נעשה גם בעניינו של העותר. בהתייחס לטענות שכיוון העותר נגד אופן טיפולה של משטרת ישראל בפניותיו נטען כי אלה נענו וטופלו על-ידי קצין תלונות הציבור, וכי די בכך.

ביום 23.12.2020, הגיש העותר, לבקשתו, תגובה לטענות המשיבות, ובה הוא שב בהרחבה על השגותיו באשר לאופן הטיפול בתלונות שהגיש, כמו גם להתנהלותן של המשיבות באופן כללי.

לאחר שהרכב בג"צ עיין בעתירה ובתגובות לה, מצא כי דינה להידחות, מטעמיהן של המשיבות. אין בידי בג"צ להתערב בהחלטה שהתקבלה, וזאת בשים לב לשיקול הדעת הרחב המסור לרשויות התביעה בהחלטות מסוג זה (ראו: בג"ץ 8186/12 חברת ג'סטין מעבדות בע"מ נ' פרקליטות המדינה, פסקה 9 (27.1.2013); בג"ץ 3358/18 בייר נ' משטרת ישראל, פסקה 7 (7.5.2019); בג"ץ 2774/20 שבלי נ' משטרת ישראל, פסקה 9 וההפניות שם (6.7.2020)). הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בשיקול דעתה של התביעה בשאלת התשתית הראייתית (ראו: בג"ץ 11221/05 נאסר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (19.4.2007)).

מתגובת המשיבות עולה כי התלונות שהגיש העותר, כמו גם הטרוניות שהעלה בכל הנוגע לטיפול בתלונות, נבחנו על-ידן היטב. נוכח האמור, איני סבורה שהמקרה דנן בא בקהל המקרים שבהם יתערב בית משפט בשיקול דעת רשויות התביעה והמשטרה. הרכב השופטים עוד ציין והוסיף כי הטיפול בעניינו של העותר היה סבלני במיוחד בשים לב לכך שהעותר חזר ופנה ללא הרף למשיבות גם לאחר שקיבל מענים רבים, כאשר ברי כי על שולחנן של המשיבות עניינם של אזרחים אחרים מלבדו. 

אשר על כן, העתירה נדחתה על הסף. בנסיבות העניין, העותר יישא בהוצאות המשיבות בסך של 1,500 שקלים.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 


יום ראשון, 17 בינואר 2021

עו"ד עזריאל פרידנברג יושעה מלשכת עורכי הדין

 בית המשפט העליון דחה בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) בעב"י 29616-10-20 מיום 21.12.2020, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין הארצי) בבד"א 11/20 ובד"א 14/20 מיום 14.9.2020, אשר דחה את ערעור המבקש וקיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים (להלן: בית הדין המחוזי) בבד"מ 41/19 מיום 19.2.2020.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

הצטרפו לפורטל הפייסבוק של עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – מדריך לתביעות ייצוגיות

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליוני שקלים לציבור - מיינט הרצליה

 ביום 14.7.2019 הורשע המבקש בת"פ 33951-02-19 (להלן: התיק הפלילי), על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של הכנסת והוצאת חפצים מהכלא והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, ונידון בין היתר ל-19 חודשי מאסר בפועל. לנוכח הרשעת המבקש, הגישה נגדו המשיבה כתב קובלנה לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: החוק), בה התבקש כי ייגזר עליו עונש של 8 שנות השעיה בפועל. ביום 16.7.2019, נענה בית הדין המחוזי לבקשת המשיבה, שהוגשה מכוח סעיף 78 לחוק, והורה על השעיית המבקש מחברותו בלשכה באופן זמני ועד להחלטה אחרת

ביום 19.2.2020 הרשיע בית הדין המחוזי את המבקש בפרטי הקובלנה. בית הדין קבע כי דבק קלון במעשים בהם הורשע המבקש בתיק הפלילי, ולאחר ששקל את מכלול השיקולים לקולא ולחומרה גזר על המבקש, בין היתר, עונש של 4 שנות השעיה בפועל, שירוצו החל מיום מעצרו עד לתום ההליכים בתיק הפלילי (5.2.2019).

הצדדים ערערו על פסק הדין לבית הדין הארצי. המשיבה ערערה על קולת העונש וכן דרשה כי ההשעיה תרוצה ממועד השעייתו הזמנית של המבקש, ביום 16.7.2019. המבקש ערער על הרשעתו וטען כי יש לבטלה מטעמים של הגנה מן הצדק, בשל זיהום ההליך שנגרם מחשיפה אסורה של עברו הפלילי שהתיישן, ולחלופין ערער על חומרת העונש וטען כי קיימות נסיבות מקלות שונות המצדיקות להעמיד את עונשו על תקופת השעייתו בפועל עד להכרעה בערעור.

ביום 14.9.2020 דחה בית הדין הארצי את ערעור המבקש וקיבל באופן חלקי את ערעור המשיבה. בית הדין דחה את טענת המבקש בדבר זיהום ההליך בשל חשיפת עברו הפלילי שהתיישן, בקבעו כי בפועל התעלם בית הדין המחוזי מעברו הפלילי של המבקש בעת גזירת העונש, וזאת על אף שממילא היה הוא מוסמך להידרש לנתון זה. באשר לעונש, נקבע כי נוכח חומרת מעשי המבקש, אשר דבק בהם קלון, ובשים לב לכך ששלל הנסיבות לקולא עליהן עמד בית הדין המחוזי אינן מצדיקות הקלה בעונש, יש להחמיר את העונש ולהעמידו על 6 שנות השעיה בפועל, שירוצו מיום תחילת השעייתו הזמנית של המבקש (16.7.2019). בתוך כך, הבהיר בית הדין כי לשונו הברורה של סעיף 78(ז), קובעת כי ניתן לנכות מעונש ההשעיה בפועל אך ורק את תקופת ההשעיה הזמנית. 

המבקש ערער על פסק דינו של בית הדין הארצי לבית המשפט המחוזי בירושלים, תוך שחזר על הטענות שהעלה בפני בית הדין הארצי. בדיון שהתקיים בערעור הסכים המבקש עם הקביעה כי דבק קלון במעשיו, ומיקד את ערעורו בטיעוניו להקלה בעונש ההשעיה ולניכוי ימי מעצרו ממנה.

ביום 21.12.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, משמצא כי אין בעונש שהוטל על המבקש כדי להוות סטייה משמעותית ממדיניות הענישה או מתכליותיו של הדין המשמעתי, באופן שמצדיק את התערבותה החריגה של ערכאת הערעור. באשר לניכוי תקופת מעצרו של המבקש מעונש ההשעיה בפועל, קבע בית המשפט כי בנסיבות הענין ניכר שבית הדין הארצי גזר את עונשו של המבקש תוך התחשבות בתקופת מעצרו, וכי על כן לא נפל בהיבט זה פגם בגזר הדין.

מכאן הבקשה לרשות ערעור לעליון, אשר נטען כי מעלה שתי שאלות משפטיות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור, הן בדבר סמכותם של בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין להידרש לעבר פלילי שהתיישן, והן באשר לאפשרות לנכות ימי מאסר, בהם נמנעה מעורך הדין האפשרות לעסוק במקצוע, מעונש ההשעיה בפועל שנגזר עליו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגיע כבוד השופט מזוז לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בקשות רשות ערעור הנוגעות להליכים משמעתיים של לשכת עורכי הדין מגיעות לבית משפט זה "בגלגול רביעי", קרי לאחר שנבחנו לפני שלוש ערכאות. בהתאם, רשות ערעור במקרים מעין אלה ניתנת במשורה, בגדרי "מהדורה מחמירה" של הלכת חניון חיפה הידועה, כדבריו של השופט רובינשטיין בבר"ש 1958/09 עו"ד ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל אביב, פסקה ז (10.5.2009).

באשר לסמכות בית הדין של לשכת עורכי הדין להידרש לעברו הפלילי של המבקש, יובהר כי סעיף 14 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א- 1981 (להלן: חוק המרשם הפלילי), עליו מסתמך המבקש, אוסר על מסירת מידע אודות עברו הפלילי של אדם מכוח סעיפים 9-6 לחוק המרשם הפלילי, וזאת ככל שמיום ההרשעה חלף פרק הזמן הרלבנטי הנקוב בסעיף. לעומת זאת, היזקקותו של בית הדין של לשכת עורכי הדין לעברו הפלילי של אדם, בבואו להכריע בקובלנה שהוגשה נגדו, נעשה מכוח סעיף 5 לחוק המרשם הפלילי, הקובע כי המשטרה תמסור מידע הרשום במרשם הפלילי לרשויות ולבעלי תפקידים המנויים בתוספת הראשונה לחוק זה, כאשר בין אלו נכללו, בפריט י' לתוספת, גם בית משפט או בית דין הסבורים כי גילוי המידע הוא מהותי לדיון. על כן, משקבע בית הדין הארצי כי עברו הפלילי של המבקש מהווה מידע מהותי בנסיבות הענין, ברי כי היה מוסמך להידרש אליו בפסק דינו. 

באשר לסוגיית ניכוי ימי מאסרו של המבקש בגין הרשעתו בתיק הפלילי מעונש ההשעיה בפועל שגזר עליו בית הדין, יודגש כי הסמכות להפחית מעונשו של נאשם את תקופת מעצרו היא סמכות שבשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית (ראו למשל: רע"פ 7584/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 והאסמכתאות שם (2.12.2014)). על כן, די בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי בית הדין הארצי גזר את עונשו של המבקש תוך שהתחשב אף בתקופה בה היה נתון מאחורי סורג ובריח, כדי לדחות את טענת המבקש לפיה היה בית הדין מחויב לנכות מעונש השעייתו את תקופת מאסרו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.