יום רביעי, 17 בפברואר 2016

סיכום מצגת – דיני קדימה / סדר קדימויות

סיכום מצגת – דיני קדימה / סדר קדימויות
עקרון יסוד בפירעון חובות- בכל הליך של חדלות פירעון, בין שהוא מתאפיין במימוש נכסים ובין בהמשך קיומה של החברה, מגיע במוקדם או במאוחר- שלב פירעון החובות לנושים. מטבע הדברים- היקף המשאבים הכלכליים שיעמדו לפירעון חובות הנושים, מוגבל ולא יספיק לקיים את כל ההתחייבויות המשפטיות של החברה.
לפי אילו כללים, או עקרונות, יחולקו המשאבים? איזה נושים יקבלו, אם בכלל עדיפות?
מי הם הנושים? המושג נושה כולל את כל מי שזכאי לתבוע מהחברה בתביעה משפטית, תשלום כסף המגיע לו ע"פ דין.
v      תביעה כספית שיסודה- במערכת הסכמית
v      ספקים
v      פיגורי תשלומים
v      עובדים
v      תביעה כספית הנובעת מעילה נזיקית
v      רשויות המס
v      רשויות מקומיות
v      בעלי מניות
הנושים מתחלקים ל-3 קבוצות עיקריות
קבוצות הנושים המרכזיות
1.       נושים מובטחים- נושים שבידם בטוחה כלשהיא כגון:  שעבודים קבועים (משכון/ משכנתא), שעבוד ראשון, עיכבון, שסל"ן.
2.       דין קדימה- קבוצה זו כוללת חובות אשר המחוקק העניק לכל אחד מהם עדיפות פירעון:
א.      עובדים (עד סכום מסוים)
ב.       ניכויי מס (ללא הגבלת סכום)  
ג.        חובות מס (מ"ה, מע"מ וכו' לשנה), ארנונה (לשנה), דמי שכירות (לשנה).
ד.       שעבוד צף.
3.       נושים רגילים/ נושים נידחים/ בעלי מניות - ברירת המחדל, כל מי שאינו נושה מובטח, או חוב שזכה למעמד של דין קדימה.
עקרונות יסוד בפירעון חובות המחוקק הישראלי קבע 2 עקרונות מנחים:
1.       עקרון השוויון
2.       עקרון העדיפות המוחלטת
עקרון השוויון- ס' 76 לפק' פש"ר קובע: "שוויון בתשלום חובות. תביעות שהוכרו לפי פק' זו ישולמו, בכפוף להוראותיה, בשיעור שווה לפי סכומיהם ובלי כל העדפה".
הליך הפירוק הוא הליך קולקטיבי, שמטרתו ריכוז נכסי החברה וחלוקתם באופן שוויוני, בהתאם למעמדם עקרון השוויון משמעו כי, הנושים לא יועדפו זה מזה בפירעונם, אלא יפרעו באופן יחסי שווה לשיעור החוב. השוויון מתבטא בחלק הפירעון לכל נושה, לא בסכום הפירעון (PRO RATA).
עקרון העדיפות המוחלטת- קובע כי, כאשר יש 2 נושים או יותר, ואחר מהם נהנה מעדיפות בפירעון לעומת זולתו, העדיפות היא מוחלטת, כלומר הנושה העדיף זכאי להיפרע מלוא חובו, טרם ייפרע הנושה שאחריו.
איך זה מסתדר?? >>> מכאן שמדובר בהחלה חלקיתעקרון העדיפות המוחלטת מבכר חובות ומעניק להם בכורה, ואילו השוויון מוחל בתוך קבוצת הנושים.
נושים מובטחים-
1.       שעבוד ראשון סטטוטורי- ס' 11(א)(1) לפק' המיסים גבייה- מס המגיע ממקרקעי הסרבן יהיה שעבוד ראשון על אותם מקרקעין. מה חריג בהסדר האמור? המדינה אומרת שכאשר יש חוב מס המגיע ממקרקעי הסרבן, אנו גורמים ליצירת שעבוד ע"פ חוק, למרות שלא נחתם הסכם שעבוד, למרות שלא מתקיים מוטיב הפומביות, עדיין יהיה להם מעמד של נושים מובטחים. אילו מיסים זוכים למעמד הבכורה- כשעבוד ראשון?
א.      מס רכוש- היה מוטל עד לשנת 2000. מי שהיה לו מגרש היה צריך לשלם מס גולגולת, שילמו 2.5% מערך המגרש לשנה, אנשים לא שילמו את המס ובתי המשפט היו מלאים בעתירות ובבקשות ובקנסות שנבעו כתוצאה מאי תשלום מס רכוש. מס רכוש זה מס שנובע ממקרקעי הסרבן ולכן, קנסות וחובות של מס רכוש שנשארו, הם שעבוד ראשון לפי ס' 11(א)(1).
ב.       מס רכישה-ס' 9(א) לחוק מיסוי מקרקעין קובע כי, במכירת זכות במקרקעין, הרוכש חייב לשלם מס רכישה.
ג.        היטל השבחה-היטל אשר הועדה המקומית לתו"ב מטילה כאשר היא מאשרת תוכנית המשביחה את ערך הנכס, מגדילה זכויות בנייה וכיו'. האם היטל השבחה נכנס תחת ס' 11א? כב' הנשיאה בחיפה, בלהה גילאור קבעה שהיטל השבחה הוא לא מס המגיע ממקרקעי הסרבן. היטל השבחה אינו מס מכיוון שהוא נגבה בידי הועדה המקומית לתו"ב, ולא בידי המדינה, ולא בידי רשו"מ. על כן, לא יכול להיחשב כמס, אם והוא לא מס זה לא יכול להיכלל בס' 11(א)(1) לפק' המיסים גבייה, זו לא העמדה המקובלת בכל בתי המשפט ועדיין אין על זה פסיקה של העליון. עכשיו יש בעליון ערעור בענין היטל השבחה.
2.       עיכבון- מזכה נושה לעשות דין לעצמו ולעכב בידיו נכס כערובה לחיוב עד לסילוק החיוב. זכות זו מעוגנת במס' חוקים בחקיקה האזרחית: חוק חוזה קבלנות, חוק החוזים תרופות, חוק השומרים, חוק השליחות, חוק הנאמנות, חוק המיטלטלין. היתרון הגדול, הוא לאו דווקא בכוחו של הנושה לעכב את הנכס אצלו, אלא, העובדה כי החוק מכיר בו כזכות המקנה לנושה עדיפות פירעון לעומת יתר הנושים, גם במקרה של חדלות פירעון. לעיכבון יש 2 רציונאלים:
v      לאפשר תקינות של חיי המסחר- קבלנים ונותני שירותים לא יחששו לבצע עבודות כאשר הם יודעים שיש להם בטוחה, נכס שהם מחזיקים כבטוחה לתשלום החוב. עכבון הוא בטוחה לפי ס' 2 לפש"ר.
v      השבחה- בעל המוסך השביח את הנכס בשווי העבודה, השווי שכ"ט, ולכן כאשר אני משלם לו את שכ"ט לא נגרע מהנכס כי הנכס בלי העבודה שהשקיע היה שווה הרבה פחות. אם האוטו בלי הגיר שווה 20 אלף ועם הגיר שווה 30 אלף ושכ"ט 10 אלף, אזי בין אם אשלם לבעל המוסך ובין אם לאו- לא נגרע ממני, מכיוון שהוא מקבל את ההשבחה. נגזר מכך אחד הכללים של עיכבון- אם שחררתי מידי את הנכס פוקעת זכות העיכבון. הוא לא יכול לעכב את הנכס פתאום בגין תיקונים קודמים, זכות העיכבון תהיה אך ורק בגין אותה החלפת גיר שביצע בזמן החזקת הרכב, ולא בגין תיקונים קודמים שלאחריהם שחרר את הרכב.
אמרנו שצריך להגיש תביעה כדי לממש את הנכס- ואי אפשר להגיש תביעה נגד חברה בפירוק? ס' 267 לפק' החברות- אי אפשר להגיש תביעות נגד חברה בפירוק ולכן, כאשר חברה נמצאת בפירוק ויש גורם שמעכב נכס מנכסיה, אזי הוא יגיש למפרק תביעת חוב, ויציין שהוא מעכב נכסים עד לתשלום החוב. שוחררה.
בפרקטיקה: בדר"כ המעכב משחרר למפרק את הנכס המעוכב כדי שהנכס ימומש וקובעים שהוא משמר זכויות בכספים שיתקבלו כאילו הוא לא ויתר על זכות העיכבון. הבסיס להסדר חריג זה מקורו בפס"ד אאורליה לייבוביץ' נ' גדעון אוברזון- לייבוביץ תפרה בגדי ים עבור אוברזון. היא היתה מקבלת משלוחי בדים, תופרת ומעבירה הלאה את הסחורה. משלוח אחד, משלוח שני ובאחת הפעמים הבאות היא עיכבה כנגד מה שחייבים לה גם כנגד הפעמים הקודמות שבהן שחררה את הסחורה. בביהמ"ש נקבע כחריג שאם רואים רציפות של עסקאות בין הצדדים, כך שהיה מקובל לשחרר מפעם לפעם את הסחורה, ללא ויתור על זכות העיכבון אזי יש מקום לחריגים בענין זה, כלומר אפשר יהיה להכיר בזכות העיכבון גם אם הסחורה שוחררה.
3.       שעבוד קבוע (ספציפי)- הוא שעבוד על נכסים ידועים ומוגדרים בזמן יצירתו, כאשר זהות הנכסים אינה משתנה במשך תקופת השעבוד, כגון משכון / משכנתא. נושה מובטח בשעבוד ספציפי, הוא בעל זכות קניינית בנכס והוא רשאי להיפרע מלוא חובו. שעבוד ספציפי גובר על שעבוד צף קודם (אלא אם היתה תניה מגבילה).
רישום- כאשר חברה רוכשת נכס מקרקעין ולא אדם פרטי, הבנק ירשום את השעבוד בשני מרשמים: רשם המקרקעין ורשם החברות. כאשר נוציא תדפיס רשם החברות לגבי חברה, נראה שהחברה שעבדה לטובת הבנק דירה כך וכך. אותו דבר כאשר חברה רוכשת רכב והבנק מלווה לה כספים: רשם החברות ומשרד הרישוי, אם זה טרקטור- רשם רישוי הנדסי. תמיד הרישום יהיה כפול. מה קורה אם לא רושמים ברשם החברות את השעבוד? ס' 188 לפק' החברות- קובע ששעבוד שלא נרשם ברשם החברות אין לו תוקף כלפי המפרק וכלפי יתר הנושים של החברה (לא פוגע בהתחייבות של החברה). הנושה יסווג כנושה רגיל. את השעבוד חובה לרשום תוך 21 ימים מיצירת השעבוד, כאשר השעבוד נרשם במועד התוקף שלו רטרואקטיבי למועד יצירת השעבוד- המועד שרשם בחוזה. אם נרשם באיחור- מועד הרישום בפועל. פס"ד מנחה –אלקול נ' שלמה נס.
4.       שסל"ן- שעבוד ספציפי לרכישת נכס, נושים שהלוו כסף לרכישת אותו נכס, יגברו גם על שעבוד צף עם תניה מגבילה, ובלבד שכספי ההלוואה שימשו לרכישת הנכס, והשעבוד נרשם כדין. ס' 169(ד) לפק' החברות- "על אף האמור בסעיף קטן (ב), שעבוד נכס שנעשה להבטחת אשראי שאיפשר רכישת נכס, יהיה עדיף על שעבוד צף קודם, אם האשראי שימש בפועל לרכישת הנכס המשועבד, והוא בין שהאשראי ניתן בידי המוכר ובין שניתן בידי אדם אחר; לענין זה, "אשראי"- לרבות מתן התחייבות כספית.
תנית שימור בעלות- משקפת הסכמה חוזית בין הספק ללקוח, לפי הסכמה זו, הבעלות בסחורה תעבור מהספק ללקוח רק לאחר תשלום התמורה בגין הסחורה. כאשר תניה זו:
v      מוסכמת על הספק והלקוח
v      משקפת את כוונתם בעת ההתקשרות
היא משדרגת את הספק ממעד של "נושה בלתי מובטח" למעמד של מעין "נושה מובטח", לעיתים מעמדו אף קודם למעמדם של הנושים המובטחים בהליכי חדלות פירעון. בנוסף, בהתקיים התנאים המתאימים, ניתן לעקוב אחר התמורה אשר נתקבלה אצל הלקוח עבור הסחורה שנמכרה לצדדים שלישיים, ולקבלה בקדימות לשאר הנושים.
נושים בדין קדימה-

סכום
מקור
דין קדימה-שכר
23,800
קופת הפירוק*
דין קדימה- פיצויים
11,200
קופת פירוק*
גמלת פירוק
108,000
ביטוח לאומי
v      עובדים -

   
·         היתרה: חוב לא מובטח
·         בנוסף לאמור, לעובד יש זכות על הכספים שהופרשו לפיצויים לקרנות
·         גמלת פירוק קיימת רק כאשר יש צו פירוק
·         ביטוח לאומי חוזר לקופה כנושה לא מובטח
v      ניכויים- חובות מס (שנה אחורה), ארנונה (שנה אחורה), שכר דירה (שנה אחורה).

שאלה- להלן פירוט נושים של חברה: עובדים 2 מיליון ₪ ,ספקים 3 מיליון ₪ , משכיר נכס 0.5 מיליון ₪ , מס הכנסה 0.3 מיליון ₪ ,חוב ארנונה 0.2 מיליון ₪ , חוב למע"מ 0.4 מיליון ₪ ,בנקים אשר מובטחים בשיעבוד צף 10 מיליון ₪ . סדרו את הנושים הנ"ל לפי סדרי בקדימויות הקבועים בחוק. 

יום שני, 15 בפברואר 2016

צפיות וניתוק הקשר הסיבתי- שיעור במשפט עברי

צפיות וניתוק הקשר הסיבתי
28.             משנה בבא קמא ב, ו
אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן. סימא את עין חבירו, ושיבר את הכלים - משלם נזק שלם.

אדם מועד לעולם בשפה החברתית הוא- חשש כמו ״מועד לפורענות״, התרו באדם פן יעשה דבר מה.
במשפט המקראי:
-     שור (כל חיה שהיא) הנוגח 3 פעמים> בעל השור ישלם רק חצי מהנזק שנגרם, השור הוא תם.
-     כאשר מעידים כנגדו בפעם הרביעית> בעל השור ישלם את מלוא הנזק.
לעומתו, אדם מועד לעולם ללא כל התרעות, האחריות עליו רובצת מראש.
האחריות שהמשנה קובעת היא מעין ״אחריות קפידה״- אין משמעות ליסוד הנפשי.

29.             מכות ז ע"ב
לימא כתנאי: היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו - תני חדא [=תנא אחד מלמד]: חייב, ותניא אידך [=ותנא אחר מלמד]: פטור; מאי לאו בהא קא מיפלגי, דמר סבר: ירידה היא, ומר סבר: עליה היא! [=רק הריגה בדרך עליה מחייבת גלות] לא, דכולי עלמא עליה היא, ולא קשיא: כאן לניזקין, כאן לגלות. איבעית אימא: הא והא לגלות, ולא קשיא: הא דאתליע, הא דלא אתליע [=לא קשה, כאן שהתליע, כאן שלא התליע]. ואיבעית אימא: הא והא דלא אתליע, ולא קשיא: הא דמיהדק, והא דלא מיהדק [=שניהם בסולם שלא התליע, ולא קשה, כאן במהודק וכאן בשאינו מהודק].
[הדיון התלמודי עוסק בגדרי עונש הגלות. מתוך עימות המקורות עולות שתי הבחנות-משנה: בין מקום בו הסולם מתולע לבין מקום שאינו מתולע; ובין מקום בו השלבים מהודקים לבין מקום בו אינם מהודקים. לפי הטקסט שבפנינו הבחנות אלה רלבנטיות בתוך דיני עונש הגלות. בהלכה הבאה נראה שהרמב"ם הבין אותם בתור הבחנות בדיני נזיקין, אולי מתוך טקסט שניתן לשער שהיה בפניו]

המקור עוסק בדיני נפשות, כאשר אדם עולה על סולם רקוב מתולעים ״התליע״, הרי שידע כי הוא יכול למעוד וליפול.
עונש גלות- ניתן לאדם שהורג בשוגג.

30.             רמב"ם, חובל ומזיק ו
(א) המזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם, בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס הרי הוא כמזיד, כיצד, נפל מן הגג ושבר את הכלים או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו חייב נזק שלם, שנ' ומכה בהמה ישלמנה ולא חלק הכתוב בין שוגג למזיד.
(ד) היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והזיקה, אם לא היתה מהודקת וחזקה חייב ואם היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליעה הרי זה פטור שזו מכה בידי שמים היא, וכן כל כיוצא בזה, וכל אלו הדברים ברשות הניזק אבל ברשות המזיק פטור עד שיתכוין להזיק כמו שביארנו.
השגת הראב"ד: ואם היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליעה הרי זה פטור שזו מכה בידי שמים היא. א"א תמה אני מאי שנא [=במה שונה] אונס זה מרוח שאינה מצויה ומן הישן ובגמרא משמע דלא איתלע אונס דאי איתלע לאו אונס.

# אדם שגרם נזק ממוני לחברו> חייב לשלם על הנזק, לא משנה הכוונה, יסוד נפשי אינו משנה בנזיקין.
# אדם העולה על סולם ומצא ששלבי הסולם רפויים> חייב לשלם על הנזק כי ידעת שיש סיכוי שתיפול.
# אדם העולה על סולם ומצא ששלבי הסולם חזקים> פטור, הרמב״ם מפרש את הלכת הצפיות כאשר קיים קש״ס וקיים קשר בין האירועים, ולכן כאן הנפילה לא נגרמה מהאדם אלא ״בידי שמיים היא״.

   ע״פ הרמב״ם, האחריות לא תחול בכל המצבים. אם דבר אינו צפוי, הרי שלא עשיתי אותו, הוא קרה ״בידי שמיים״ ולכן יש ניתוק של הקש״ס ואין אחריות בנזיקין במקרים אלו, זה קרה בהפתעה.
    (ליבה וליבתו הרוח- מקור 16) ככלל, רמב״ם לא בוחן את היסוד הנפשי, אלא רק כאשר הקש״ס לא נותק וכאשר לא היה אפשר לייחס את התוצאות וכאשר התוצאה לא הייתה צפויה.

סיכום אחריות בנזיקין אצל הרמב״ם, תנאים מצטברים:
1.      יש קש״ס רציף בין המעשה לתוצאה.
2.      ניתן לייחס את התוצאה לאדם שעשה את המעשה.
3.      התוצאה הייתה צפויה כאשר האדם עשה את המעשה.
    רק אחרי שכל הפרמטרים התקיימו> נקבע כי קיים יסוד נפשי.

לדעת המרצה- יש דרגות ביסוד הנפשי, היום אנו מתייחסים למובן של קש״ס כמובן הרבה פחות מכאניסטי.


ניתוק הקשר הסיבתי: ״כלו לו חיציו״
31.             בבא קמא כו ע"בכז ע"א
ואמר רבה:* זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל - פטור, מאי טעמא [=מה הטעם, הנימוק]? מנא תבירא תבר [=כלי שבור שבר (המזיק)].

כאשר זרקתי כלי חרסינה מבניין גבוה, והאדם שהיה למטה הוא ששבר את הכלי> האדם שלמטה פטור כי הכלי כבר היה שבור.
    הכלי היה צריך להישבר כבר מהרגע שנזרק מהבניין ולכן יש לראותו כ״שבור״ מהרגע שנזרק. הערך הכספי שלו הוא ״שבור״, גם אם הכלי לא באמת נשבר.
(הקטע המקורי מופיע בהמשך)
ואמר רבה: זרק תינוק מראש הגג ובא אחר וקבלו בסייףפלוגתא [=מחלוקת שבין] דרבי יהודה בן בתירא ורבנן, דתניא [=מחלוקת של (בין) רבי יהודה וחכמים, שכן למדנו]: הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות, בין בבת אחת בין בזה אחר זהכולן פטורין, ר' יהודה בן בתירא אומר: בזה אחר זה - האחרון חייב, מפני שקירב מיתתו.

# כשזורקים אדם מהבניין חייו כבר שווים המון כי הוא יכול למות, ולכן- מהרגע שאדם זרק אדם אחר מבניין> לא משנה התוצאה, הוא נחשב לרוצח.
   התלמוד בעצם מתלבט בשאלת הסופיות והערך של הדבר שנזרק.
# כאשר אדם נוסף התערב בפעולת הזריקה למטה, ורצח אותו בלי קשר לנפילה>
*   כאשר האדם שנזרק מת מהפעולה הראשונה> לא משנה מכיוון שכביכול רצח ״אדם מת״ שכן הפעולה הראשונה גלמה בתוכה פעולת רצח. הזורק הראשון= חייב. הזורק השני= פטור (בערך).
*   כאשר האדם שנפל לא מת מהנפילה הראשונה, והוא מת רק לאחר שהאדם שהתערב פגע בו> קיים קש״ס מנתק ולכן הזורק הראשון= פטור (בערך). הזורק השני= חייב.

אמר רבה:* זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים או כסתות, בא אחר וסלקן או קדם וסלקן - פטור, מאי טעמא [=מה הטעם, הנימוק]? בעידנא דשדייה פסוקי מפסקי גיריה [=בשעה שזרק (את הכלי) פסקו חיציו (מעשיו ("כוחו") נחשבים מנותקים מן התוצאה)].

כאשר זרקתי את הכלי מהגג, אבל יש חיץ בין הכלי לבין הרצפה, ואדם אחר סילק את חיץ> האדם הראשון פטור.
כך המעשים מפורקים אחד מהשני ומנותקים, שכן המעשה הראשון לא היה בר חיוב, הפעולה הראשונה לא כללה נזק מכיוון שהיה חיץ ולכן כאשר זרק את הכלי, ידע שלא יגרם נזק.

ככלל, # גרמא בנזיקין= פטור, אך בפעולה עקיפה:
-     בסיפור הגחלת = גרימה עקיפה.
-     בסיפור הנמיה = גרימה עקיפה.
-     נעורת הפשתן = גרימה עקיפה.
-     בסיפור זריקת הכלי מהגג כאשר היה חיץ בינו לבין הרצפה> האדם השני לא זרק את הכלי עצמו אלא הסיר את המגן, את החיץ. ניתן לומר כי התוצאה לא מתקבלת, ולכן רבה טען שיש לפרק את רצף הפעולות לגורמים:
    על פעולת הזריקה הראשונה- פטור, מכיוון שתוצאת הנזק לא גלומה בה.
    על פעולת סילוק החיץ- פטור, שכן סילוק הגנה כלשעצמו אינו יוצר נזק.
*   רצף הפעולות יצר נזק אך הגורמים בפני עצמם= פטורים.

מנגד, דעת הרמב״ם:
45.             רמב"ם, חובל ומזיק ז
(ז) כל הגורם להזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כשאר המזיקין, אע"פ שאינו הוא המזיק זה הנזק עצמו באחרונה הואיל והוא הגורם הראשון חייב.
דעה הפוכה לחלוטין, לפיה גרימת נזק בפעולה ישירה= חייב, ולכן:
-     זורק הכלי> פטור שכן תוצאת הנזק לא גלומה בתוצאה.
-     מסלק החיץ> פעולה ישירה ולכן= חייב.
הרמב"ם לקח את הרעיון שגורם להזיק חייבים עליו. זה מנוגד לתלמוד.
בא שור וקבלו בקרניו - פלוגתא [=מחלוקת] דר' ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקא ורבנן, דתניא [=שלמדנו]: (שמות כ"א) ונתן פדיון נפשו - דמי ניזק, ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר: דמי מזיק. [...] ואמר רבה: נפל מראש הגג ברוח שאינה מצויה והזיק ובייש - חייב על הנזק ופטור בד' דברים, ברוח מצויה והזיק ובייש - חייב בד' דברים ופטור על הבשת, ואם נתהפך - חייב אף על הבשת.

*    [בכתה"י Florence II-I-8 , Vatican 116: רבא]

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז
עו"ד נועם קוריס ב simplesite

עו"ד נועם קוריס ב saloona

מאמרים פרי עטם של צוות משרד עו"ד נועם קוריס
מאמרם מאת עו"ד נועם קוריס
מאמרים מאת עו"ד 
נועם אברהם
מאמרים מאת עו"ד 
נועה מאיר
מאמרים מאת עו"ד יפית לוי
מאמרים מאת עו"ד יסידור שוורצמן
מאמרים מאת עו"ד  עינב זכאי
מאמרים מאת עו"ד  איתי ריזניק

מאמרים מאת עו"ד   ארז פרס